העושר האמיתי הוא האנשים שבדרך

העושר האמיתי הוא האנשים שבדרך

חודש יוני הוא נקודת עצירה מעניינת. אנחנו כבר עמוק בתוך השנה,
אבל עדיין יש מספיק זמן להביט קדימה, לדייק כיוון ולשנות את מה שצריך.
אצלי, השנה, העצירה הזאת הגיעה בדרך לא צפויה במיוחד — יום לפני יום הולדתי ה־43.

הוזמנתי לפגישה במשרד. הגעתי כמו שאני מגיע לפגישות: הראש כבר במשימות, בשאלות, בהחלטות שצריך לקבל ובדברים שצריך לקדם. ואז נכנסתי — וגיליתי שבמקום פגישה מחכה לי חלל מלא בעובדות ובעובדי גיל גרופ, דוכן אוכל, ברכות והמון אנרגיה טובה.
כל העובדים שהיו באותו יום במשרד השתתפו. המנכ״לית הובילה את הארגון, אבל מהר מאוד היה ברור שזו לא הייתה הפקה של אדם אחד. כל אחת ואחד נתנו חלק, תרמו, חשבו ועזרו להפוך את הרגע הזה למיוחד.

הייתי מופתע באמת. לא ידעתי, לא חשדתי ולא ציפיתי.

זו הייתה אחת הפגישות היחידות השנה שבהן לא תכננתי אג׳נדה מראש — ובכל זאת יצאתי ממנה עם כמה מסקנות חשובות מאוד.

בברכה שקיבלתי כתבו לי:
“רצינו לעצור לרגע ולהרים כוסית — לא רק לכבוד יום ההולדת, אלא לכבוד האדם שאתה”.
בהמשך נכתב על “הדרך שבה אתה מצליח לגרום לכל אחד להרגיש משמעותי”.
אני מודה שהמשפטים האלה ריגשו אותי, אבל הם גם גרמו לי לעצור. כי מחמאה אמיתית היא לא רק משהו נעים לשמוע. היא גם מראה. לפעמים היא משקפת לנו דבר טוב שכבר קיים, ולפעמים היא מציבה בפנינו רף שאנחנו צריכים להמשיך להיות ראויים לו.
לא קראתי את הברכה ואמרתי לעצמי: מצוין, המשימה הושלמה.
להפך.

חשבתי על האחריות שיש בכל תפקיד ניהולי, בכל מערכת יחסים ובכל מפגש: האם האדם שמולי באמת מרגיש שרואים אותו? האם הוא יודע שדעתו חשובה? האם אנחנו נותנים מקום לא רק לתוצאה שהוא מביא, אלא גם לאדם שהוא?

בברכה השוו אותי גם לקוקטייל טוב — שילוב בין חדות לרגישות, בין מקצועיות לאווירה טובה ובין עוצמה לשקט.
מעבר לחיוך שההשוואה העלתה בי, חשבתי שזה תיאור לא רע גם לעסק בריא.

אי אפשר לבנות חברה רק ממרכיב אחד. מקצועיות בלי אנושיות עלולה להיות קרה. אנושיות בלי סטנדרטים אינה מספיקה. מהירות בלי מחשבה יוצרת טעויות, ומחשבה בלי ביצוע נשארת על הנייר.

החוכמה היא לא לבחור צד אחד, אלא ליצור את התערובת הנכונה ולדעת להתאים אותה למצב.

גם וגם

יש משהו משעשע בכך שבגיל 43 דווקא גיל גרופ הזכירה לי שיעור חשוב על החיים ועל העסק.
האותיות מ״ג בגימטרייה שוות 43, וגם המילה “גם” שווה 43. וזה מתאים מאוד למה שאני מרגיש השנה: החיים אינם תמיד “או־או”. ברוב המקרים, הם “גם וגם”.
גם תוצאות וגם דרך.
גם ברווח וגם ערך.
גם מהירות וגם הקשבה.
גם מקצועיות וגם אנושיות.
גם טכנולוגיה וכלים חדשים וגם שיקול דעת וקשר אישי.
גם שאיפה לצמוח וגם אחריות לשמור על מה שכבר בנינו.

העושר האמיתי הוא לא רק איפה אנחנו נמצאים. הוא עם מי אנחנו נמצאים, ועם מי אנחנו בוחרים ללכת בדרך.
אפשר לבנות משרד יפה, מערכות מתקדמות, תוכניות עבודה מדויקות ומצגות מרשימות. כל אלה חשובים. אבל בלי אנשים טובים, בלי אמון, בלי אחריות, בלי מילה ובלי לב — שום מערכת לא תחזיק לאורך זמן.

ומצד שני, כשיש אנשים שאכפת להם, כשעובד לוקח בעלות, כשספק מרים דגל בזמן ולא מחכה שהבעיה תתפוצץ, כשלקוח משתף אותנו בכנות במה שבאמת מטריד אותו, וכשמנהל נותן לאנשים סביבו מרחב להשפיע — גם אתגרים מורכבים הופכים לאפשריים.

מאחורי כל תוצאה נמצאת שרשרת של אנשים שנתנו את עצמם.

בגיל גרופ אנחנו עובדים בעולם של הפקות, פרסום ואירועים.
הלקוח רואה מולו מודעה, אירוע, מוצר, קמפיין או הפקה. אבל מאחורי כל תוצר כזה נמצאת שרשרת אנושית שלמה.
מישהו שאל את השאלה הנכונה.
מישהי הבחינה בפרט קטן.
ספק מצא פתרון ברגע האחרון.
איש צוות לקח אחריות.
לקוח נתן אמון.
ומנהל ידע לחבר בין כולם.

תחושת ה־WOW שהלקוח חווה בסוף היא בדרך כלל הקצה הגלוי של עשרות פעולות קטנות שאף אחד מבחוץ לא רואה.
בעיניי, אנחנו לא עוסקים רק בתקשורת שיווקית. אנחנו עוסקים באמון.
כל פרויקט הוא הבטחה: ללקוח — שהמותג והאמון שהוא מפקיד בידינו נמצאים בידיים טובות; לספק — שננהל את הקשר בהגינות ובכבוד; ולעובדים — שנאפשר להם לעשות עבודה מקצועית, לצמוח ולהשפיע.

אמון אינו נבנה במשפט גדול אחד. הוא נבנה ברגעים הקטנים:
כשמעדכנים בזמן, כשאומרים את האמת גם כשהיא פחות נוחה, כשלא מסתירים תקלה, כשעומדים במילה, כשמכבדים את הזמן של האחר וכשחוזרים עם תשובה במקום להשאיר מישהו באוויר.
אמון גם אינו אומר שתמיד מסכימים.
להפך, שותפות אמיתית נבחנת דווקא כשיש דעות שונות, אילוצים מנוגדים או צורך לשנות כיוון.

לקוח טוב יכול לומר לנו שהפתרון שהצענו עדיין לא מדויק. ספק מקצועי יכול להתריע שלוח הזמנים מסוכן. עובד אחראי יכול להצביע על תהליך שלא עובד.
השאלה היא לא האם יהיו מחלוקות, אלא כיצד נתנהל בתוכן: האם נתגונן ונחפש אשמים, או שנקשיב, נבדוק עובדות ונחפש יחד פתרון ששומר על המטרה המשותפת?

מבחינתי, הכרת תודה אינה תחליף לשיחה ישירה, להצבת ציפיות או למדידה. היא מאפשרת לעשות את כל אלה ממקום בריא יותר.

כשאנשים יודעים שרואים גם את המאמץ שהם משקיעים , קל להם יותר לדבר ביושר גם על מה שדורש שיפור. תרבות טובה אינה תרבות שבה רק מחמיאים; היא תרבות שבה אפשר גם להעריך וגם לדייק, גם לחגוג הצלחה וגם להפיק לקח מטעות.

את החזון צריך לחיות ביום־יום!

בחזון של גיל גרופ כתבנו שאנו רוצים:
“להיות מקום שבו אנשים רוצים לעבוד, להתפתח ולצמוח”.
כתבנו גם שאנו שואפים:
“לפעול מתוך סינרגיה הנוצרת מכבוד הדדי ואמון”.
אלה אינם משפטים שנועדו רק למצגת או לקיר. הם אמורים לקבל צורה בכל יום עבודה.  
הם מקבלים צורה כשעובד מקבל לא רק משימה, אלא גם הקשר והזדמנות להביע דעה.
כשלקוח מרגיש שאנחנו לא מוכרים לו את מה שנוח לנו, אלא מתאימים את הפתרון למה שנכון עבורו.
כשספק אינו נתפס כעוד שורה בתקציב, אלא כשותף מקצועי שיש לו ידע, ניסיון ויכולת להשפיע על התוצאה.
וכשמנהל מבין — כפי שניסחנו בתו התקן למנהלי גיל גרופ — שהשפעה אמיתית היא היכולת להניע אנשים מתוך מחויבות
ולא מתוך כפייה, באמצעות דוגמה אישית, השראה וחיבור למטרה.

גם במסמך הערכים שלנו הגדרנו תודעת שירות כזמינות, הירתמות ונכונות לעשות מעבר למה שהתחייבנו,
ואחריות ושקיפות כתקשורת כנה וישירה שבונה אמון.  

שירות כזה אינו אומר להגיד “כן” לכל בקשה.
הוא אומר להיות נוכחים, להבין את הצורך, לתאם ציפיות, לומר ביושר מה אפשר ומה לא, ולעשות כל מה שאפשר כדי שהאדם שמולנו לא ירגיש לבד בתוך הבעיה.
לפעמים אנשים חושבים ש־WOW ללקוח חייב להיות מחווה גדולה,
הפתעה נוצצת או תוספת יקרה. לפעמים זה נכון. אבל ברוב המקרים,
WOW אמיתי הוא פשוט דאגה אחת פחות.

לקוח שלא צריך לרדוף אחרי עדכון.
ספק שמקבל מידע מלא בזמן.
עובד שיודע בדיוק מה מצופה ממנו.
בעיה שמטופלת לפני שהיא מגיעה לשולחן של כולם.
מישהו שלוקח אחריות ואומר: “אני על זה”.

אלה אולי לא רגעים שמצטלמים יפה, אבל הם בונים מערכות יחסים ארוכות טווח.

לנטוע עצים גם למחר

הסיפור התורני שאני חוזר אליו בהקשר הזה הוא הסיפור על חוני המעגל במסכת תענית.
חוני רואה אדם נוטע עץ חרוב ושואל אותו מתי העץ ייתן פרי. האיש משיב: בעוד שבעים שנה. חוני תוהה אם הוא מצפה לחיות עד אז, והאיש עונה בפשטות: כשם שמצאתי עולם שבו אבותיי נטעו עבורי, כך אני נוטע עבור הדורות שאחריי.  
זה שיעור עמוק בבנייה לטווח ארוך.
לא כל פעולה טובה נותנת תוצאה מיידית. לא כל תהליך חדש מוכיח את עצמו באותו שבוע. לא כל השקעה בהכשרה, בתשתית, בטכנולוגיה, בקשר עם ספקים או בתרבות שירות מופיעה מיד בדוח החודשי.

אבל מי שרוצה לבנות חברה יציבה ובריאה חייב לדעת לנטוע גם עצים שהפרי שלהם יגיע בעתיד.

בכל פעם שאנחנו מתעדים ידע במקום לשמור אותו בראש של אדם אחד, אנחנו נוטעים עץ.
בכל פעם שאנחנו משפרים תהליך שחוזר על עצמו, אנחנו נוטעים עץ.
בכל פעם שעובד ותיק מלמד עובד חדש, שספק משתף מניסיונו, או שלקוח נותן משוב אמיתי ואנחנו מקשיבים בלי אגו — אנחנו נוטעים עץ.

בהמשך הסיפור חוני מתעורר לאחר שבעים שנה ומגלה שהעולם המשיך, אבל האנשים שהכיר כבר אינם שם. הסיפור מסתיים באמירה החריפה:
“או חברותא או מיתותא”.
או קשר אנושי וחברות, או שחסר משהו מהותי בחיים.  

המסר שאני לוקח מכאן לעולם העבודה הוא כפול:
עלינו לבנות לעתיד, אבל אסור לנו לשכוח את האנשים בהווה.
עצים חשובים, תוצאות חשובות וצמיחה חשובה — אך בלי קשר, שייכות ושותפות, ההישג נשאר ריק.

לאן הולך הפוקוס שלנו?
טוני רובינס ניסח רעיון דומה במשפט:
“The quality of your life is the quality of your relationships”.
איכות החיים שלנו היא איכות מערכות היחסים שלנו.

הוא גם אומר:
“Where focus goes, energy flows”.
לאן שהמיקוד הולך, לשם האנרגיה זורמת.  
בעיניי, מיקוד אינו התעלמות מבעיות. להפך. מיקוד הוא בחירה מודעת בשאלה לאן אנחנו מנתבים את הכוח שלנו מול הבעיה.

הדבר נכון במיוחד בתקופה שבה נכנסים לעבודה כלים חדשים, מערכות חדשות ודרכים חדשות לנהל מידע, ליצור ולבצע.

אני מאמין בשימוש חכם בכלים שמקדמים אותנו, אבל לא בהתלהבות עיוורת. כלי טוב צריך לחסוך זמן, לצמצם טעויות, לשפר בהירות או לאפשר לנו לתת ערך גבוה יותר. אם הוא רק מוסיף רעש, עוד מסך ועוד שכבה של מורכבות — צריך לעצור ולשאול מה המטרה.

הטכנולוגיה יכולה להאיץ אותנו; היא אינה יכולה להחליף אחריות, שיקול דעת, יצירתיות ואכפתיות.
וגם כאן נדרשת למידה בלי אגו.
לא להתבייש לומר “אני עדיין לא יודע”, לא להיצמד לתהליך רק מפני שאנחנו בנינו אותו,
ולא לפסול רעיון טוב מפני שהוא הגיע ממישהו צעיר יותר, מספק חיצוני או מלקוח.

חברה לומדת היא חברה שבה הידע זז בין אנשים ולא נעצר אצל בעל תפקיד אחד.

אפשר להתמקד במי אשם, ואפשר להתמקד במה האחריות שלי.
אפשר להתמקד במה חסר, ואפשר להתמקד בצעד הבא.
אפשר להתמקד רק במחיר, ואפשר לבדוק גם את הערך.
אפשר להתמקד בלסיים משימה, ואפשר להתמקד גם בחוויה שאנחנו יוצרים בדרך.
אפשר להשתמש בכלים חדשים רק כדי לעשות יותר מהר, ואפשר להשתמש בהם בחוכמה כדי לפנות זמן לחשיבה, ליצירתיות ולשירות טוב יותר.

תחילת יולי, הוא זמן טוב לבדוק לאן הלך הפוקוס שלנו בחצי הראשון של השנה.

האם השקענו את רוב האנרגיה בכיבוי שריפות, או שגם בנינו תשתיות?
האם היינו עסוקים רק בתוצאה הבאה, או שגם חיזקנו את הקשרים שמאפשרים לתוצאות להגיע?
האם למדנו מהטעויות בלי לחפש אשמים?
האם העזנו לשנות משהו שלא עובד?

אני אוהב לומר ששינוי אמיתי הוא מדידת אמת.

לא שינוי בשביל רעש, ולא שינוי מפני שכל מה שהיה עד עכשיו שגוי.
שינוי טוב מתחיל מהיכולת להסתכל במראה ולשאול ביושר:
מה עובד, מה צריך לחזק, מה כבר לא משרת אותנו ואיפה נוכל לתת ערך גדול יותר?

מתנה שהיא גם אחריות.

ההפתעה שקיבלתי לא גרמה לי לחשוב שהכול מושלם. שום חברה ושום אדם אינם מושלמים.
היא כן נתנה לי תזכורת למה שכדאי לשמור עליו, לטפח ולהעמיק.
העובדה שכל כך הרבה אנשים לקחו חלק בחגיגה, שכל אחד תרם את חלקו ושכולם עצרו בתוך יום עבודה כדי להיות יחד — הייתה בעיניי דוגמה קטנה לסינרגיה.

לא משום שהכול תוכנן על ידי אדם אחד, אלא דווקא משום שכל אחד הביא משהו משלו למטרה משותפת.
קיבלתי מתנה, אבל קיבלתי גם אחריות: להמשיך להקשיב. להמשיך לתת מקום. להמשיך לומר תודה. להמשיך לאפשר לאנשים לקחת בעלות. להמשיך ללמוד בלי אגו.

ולהמשיך לזכור שמנהיגות אינה נמדדת רק בכמה החלטות קיבלנו, אלא גם בכמה אנשים הצליחו לצמוח, להשפיע ולהרגיש משמעותיים לידנו.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת לומר תודה לשלושת המעגלים שבונים איתנו את גיל גרופ.

לעובדות ולעובדים — תודה על העבודה שרואים ועל העבודה שלא תמיד רואים. על תשומת הלב לפרטים, על העמידה בלוחות הזמנים, על הרעיונות, על השאלות, על הנכונות להירתם ועל הפעמים שבהן אתם עושים עוד צעד כדי שהלקוח יקבל שקט ותוצאה טובה.

לספקים שלנו — תודה על המקצועיות, הגמישות והשותפות. תודה על הפעמים שבהן אתם אומרים לנו בזמן שמשהו אינו אפשרי, וגם על הפעמים שבהן אתם מוצאים דרך להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. ספק טוב אינו רק מי שמספק מוצר או שירות; הוא אדם שעוזר לנו לשמור על ההבטחה שלנו ללקוח.

וללקוחות שלנו — תודה על האמון. תודה על כך שאתם משתפים אותנו ביעדים, באתגרים ובדברים שחשובים לכם באמת. תודה גם על דרישות גבוהות ועל משוב ישיר. לקוח שמאתגר אותנו מתוך שותפות עוזר לנו להיות מקצועיים, מדויקים וטובים יותר.
אף אחד מהמעגלים האלה אינו עומד לבדו.
עובד מצוין זקוק לספק טוב וללקוח שנותן אמון. ספק מצוין זקוק למידע, לתיאום ולכבוד. לקוח מצוין זקוק לצוות שלוקח אחריות ולא מפחד לומר את האמת.

כשכל החלקים עובדים יחד, נוצר משהו שאף אחד מהם לא יכול ליצור לבדו.

שלוש פעולות לחודש הקרוב
כדי שהמילים לא יישארו רק מילים,
הנה שלוש פעולות פשוטות שאני מציע לכולנו ליישם בחודש הקרוב:

1. לומר תודה מדויקת
לא “תודה לכולם” באופן כללי, אלא תודה לאדם מסוים על פעולה מסוימת.
לעובד ששם לב לפרט. לספק שעדכן בזמן. ללקוח שנתן משוב. לקולגה שעזר מאחורי הקלעים.
תודה מדויקת אומרת לאדם: ראיתי מה עשית, הבנתי את הערך, וזה לא מובן מאליו.
אני מציע שכל אחד מאיתנו יבחר פעם בשבוע אדם אחד ויאמר לו תודה כזאת. הודעה קצרה מספיקה. ההשפעה שלה יכולה להישאר הרבה אחרי שההודעה נקראה.

2. לסגור מעגל לפני ששואלים
“מילה זו מילה” אינה אומרת שלעולם אין עיכובים או טעויות.
היא אומרת שלא נעלמים כשיש עיכוב או טעות.
אם הבטחנו תשובה — נחזור.
אם משהו השתנה — נעדכן.
אם אין עדיין פתרון — נאמר מה אנחנו עושים ומתי נוכל לעדכן שוב.
זה אחד הצעדים הפשוטים ביותר לשיפור שירות ואמון, והוא נכון מול לקוח, ספק, עובד ומנהל.
לעיתים עדכון של שתי שורות חוסך שעות של אי־ודאות.

3. לנטוע עץ חרוב קטן
לבחור פעולה אחת שלא נועדה רק לפתור את היום, אלא לשפר את המחר.
לתעד תהליך. לבנות תבנית טובה יותר. ללמד אדם נוסף ידע שרק אנחנו מחזיקים.
לשאול לקוח שאלה שתחדד את הצורך. לשבת עם ספק ולחשוב יחד איך מונעים את התקלה הבאה.
לבדוק כלי חדש שיכול לחסוך עבודה חוזרת — בלי להתאהב בכלי ובלי לוותר על שיקול הדעת.

לא צריך פרויקט ענק.
עץ אחד קטן בחודש, כפול מאות אנשים ואלפי פעולות לאורך זמן, הופך ליער.
להיות עשירים באמת!
אחרי יום ההולדת שאלו אותי מה אני מאחל לעצמי לשנה הקרובה.
כמובן שאני מאחל בריאות, משפחה, שמחה, הצלחה וצמיחה. אבל מעבר לכל אלה, אני מאחל לעצמי ולכולנו להיות עשירים באמת.
להיות עשירים באנשים שאפשר לסמוך עליהם.
עשירים בשותפויות שמחזיקות גם כשמורכב.
עשירים בלקוחות שמתקדמים יחד איתנו.
עשירים בספקים שהם חלק מהפתרון.
עשירים בעובדים שמרגישים שייכות וגאווה.
עשירים ביכולת לומר תודה, להודות בטעות, ללמוד, לשנות ולהמשיך.

אני רוצה שנמשיך למדוד תוצאות — בהחלט.
עסק חייב להיות מקצועי, יעיל ורווחי כדי לצמוח ולהחזיק לאורך זמן.

אבל אני רוצה שנמדוד גם את הדרך:
כמה אמון יצרנו, כמה דאגות הורדנו, כמה ידע שיתפנו,
כמה אנשים אפשרנו להם להתפתח וכמה פעמים בחרנו בשותפות במקום באגו.

זה ה“גם וגם” של גיל 43.
גם להוביל וגם להקשיב.
גם להציב רף גבוה וגם לתת מקום לטעות וללמוד.
גם להיות מהירים וגם לא לדלג על בני אדם.
גם לבנות את התוצאה של החודש וגם לנטוע את העץ של השנים הבאות.

לכל מי שהיה שותף להפתעה, לברכות ולחגיגה — תודה גדולה.
ולכל עובדי גיל גרופ, לקוחותינו וספקינו, גם מי שלא היה בחדר באותו יום — תודה על המקום שלכם בדרך שלנו.
אני יוצא מהחודש הזה עם תחושת הכרת תודה עמוקה, אבל גם עם החלטה מעשית: להפוך את התודה ממחשבה שבלב להרגל של עשייה.
לראות יותר. לומר יותר. להקשיב יותר.
ולזכור שבסוף, אחרי כל המערכות, הדוחות, התקציבים, היעדים והאסטרטגיות — הכול מתחיל ונגמר באנשים.

ולסיום, בפגישה הבאה שמזמינים אותי אליה בלי אג׳נדה,
אני מבקש לפחות לקבל מראש את תפריט הדוכן. בכל זאת — שקיפות היא ערך אצלנו.

שיהיה לכולנו חודש של עשייה טובה, צמיחה, קשרים חזקים והרבה סיבות לומר תודה.

דוד גלפרין, בעלים — גיל גרופ