עצמאות אמיתית היא לבחור להוביל גם כשלא הכול בידיים שלך
משפחת גיל גרופ
עובדים, לקוחות, שותפים וספקים,
מהות יום העצמאות
השנה יום העצמאות גרם לי לעצור ולחשוב: מה נותן משמעות אמיתית למילה “עצמאות”?
עצמאות אינה מצב שבו הכול בשליטה. להפך, הרגעים הגדולים ביותר של עצמאות נולדים דווקא כשהמציאות אינה מסודרת, התנאים לא מושלמים, והעתיד אינו ברור. כך קמות מדינות, וכך גדלים גם ארגונים וצוותים.
מדינת ישראל לא קמה כשהכול היה מסודר. היא קמה כשאנשים החליטו לקחת אחריות, גם בידיעה שלא הכול יהיה בשליטתם. דוד בן-גוריון הקריא את מגילת העצמאות ב-14 במאי 1948, שמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי, בעיצומה של מתיחות קיומית ובמהלך של אומץ ואחריות.
אפילו נוסח מגילת העצמאות עצמה נולד מתוך מחלוקת עמוקה.
לא תמיד אפשר לקבל 100% מהנוסח שחלמת עליו; לפעמים האחריות היא למצוא את הדרך שמאפשרת לאנשים שונים להתקדם יחד.
ובפרשת האלטלנה, כשהמדינה הייתה בקושי בת חודשיים, קרא מנחם בגין לאנשיו שלא להשיב אש, אף שהיה משוכנע בצדקתו. לפעמים אחריות אמיתית היא היכולת לעצור הסלמה גם כשאתה בטוח שפגעו בך.
אחריות ניהולית – המהות האמיתית
אחריות ניהולית אמיתית אינה רק זו הכתובה בהגדרת תפקיד. היא היכולת להוביל גם כשיש אילוצים חיצוניים, תלות בעובדים, בספקים, בלקוחות ובמחלקות אחרות, גם כשאין שליטה מלאה.
מנהל אמיתי לא נמדד רק על מה שהוא שולט בו. הוא נמדד על מה שהוא בוחר לקחת עליו אחריות.
ניהול אמיתי אינו המתנה ליום שבו הכול יסתדר. יש מנהלים שמחכים לרגע שכל הנתונים ברורים, כל המחלקות מיושרות וכל המספרים מסתדרים כמו באקסל, הרגע הזה כמעט אף פעם לא מגיע. ניהול אמיתי הוא היכולת לפעול נכון בתוך אי-הוודאות.
ההבדל בין מנהל שמתקדם למנהל שנשחק אינו בכמות הבעיות, לכולם יש בעיות. ההבדל הוא בשאלה: האם אני עסוק בלהסביר למה זה לא באשמתי, או במציאת הדרך להשפיע על התוצאה מכאן והלאה?
המשנה בפרקי אבות מנסחת זאת יפה: “לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה.” מצד אחד – אינך אמור לסיים לבד הכול ולשלוט בכל המשתנים. מצד שני – אינך פטור. אינך יכול לומר “אם אני לא שולט, זה לא ענייני.” זה ההבדל בין מנהל למתלונן.
מקרה מהשטח: כשמנהל בוחר להיכנס פנימה
יש אצלנו מנהל תחום שמכיר היטב את עולם הלוגיסטיקה. כשהחברה גדלה, הוקמה מחלקת לוגיסטיקה רוחבית שנותנת שירות לכלל החברה. מנקודת מבטו נוצר קושי אמיתי: העלויות עלו, הוא כבר לא ראשון בתור, וזה גם על הבונוס שלו השפיע.
בהתחלה הוא כעס, וזה מובן. אך במקום להאשים, להתלונן ולהישאר מחוץ למעגל, הוא בחר אחרת: הבין שאנחנו אחד, נכנס פנימה, עזר, הכווין, שיתף ידע מהשטח ותרם לשיפור התוצאות.
זהו רגע של מנהיגות אמיתית: “זה לא מושלם, זה אפילו פוגע בי כרגע, ובכל זאת אני בוחר לפעול לטובת המערכת, לא רק לטובת עצמי.” זה ההבדל בין מי שמחזיק תפקיד ניהולי לבין מי שראוי להיקרא מנהל.
אחריות כוללת גם אומץ לעצור
לפעמים אחריות היא גם לדעת לקחת צעד אחורה. יש מצבים שבהם אדם נשאר בתפקיד לא מתוך אחריות – אלא מתוך הרגל, פחד, אגו, או תקווה שמשהו יסתדר מעצמו. זה אינו אחריות, זה חוסר כנות.
האחריות האמיתית היא לשאול: האם יש לי כלים אמיתיים? האם אני מביא תוצאות שאפשר לבנות עליהן? האם אחרים מצליחים בתנאים דומים? אם כן – יש עוד מה ללמוד, וזו אחריות בריאה. אם לא – אולי יש לשנות כיוון. אחריות אינה להישאר בכל מחיר; אחריות היא להישאר במקום שבו אפשר להשפיע ולצמוח.
שלוש מחשבות פרקטיות לחודש הקרוב
- החליפו את השאלה “מי אשם?” בשאלה “מה בשליטתי עכשיו?”
בכל פעם שמשהו נתקע מול עובד, ספק, לקוח או מחלקה אחרת – עצרו, ואל תתחילו מהסיפור. שאלו: מה אני יכול לעשות עכשיו שיקדם פתרון? ברגע שמחליפים אשמה באחריות, התמונה מתחילה לזוז.
- כשאתם תלויים במערכת אחרת – היכנסו פנימה לפני שתתרחקו ממנה.
אל תסתפקו בביקורת. לכו להבין, שבו, תשמעו, תראו איפה אפשר לעזור. המעבר מ”הם” ל”אנחנו” פותח פתרונות שאינם מגיעים מתוך תלונה בלבד.
- עשו בדיקת מציאות אמיצה ליעדים שלכם.
לא ממקום חלש – ממקום אחראי. שאלו: האם היעד מאתגר או בלתי אפשרי? האם אני צריך להשתפר, או לבקש כלים אחרים? אחריות טובה יודעת גם להתעקש, וגם להבחין מתי צריך לשנות כיוון.
לסיכום
יום העצמאות מזכיר לנו: לא בונים משהו גדול עם תנאים מושלמים. בונים אותו עם אנשים שלוקחים אחריות גם כשלא הכול בידיים שלהם. כך קמה מדינה, וכך נבנית גם תרבות ארגונית.
אנחנו לא מקימים מדינה, אך אנחנו בונים בכל יום משהו חשוב: אמון, שירות, מקצועיות ושותפות. כשמנהל בוחר בדרך זו, הוא מפסיק לנהל רק מהלכים ומתחיל לבנות אמון; מפסיק לשאול “מה מגיע לי” ומתחיל לשאול “מה נכון למערכת שאני חלק ממנה”.
זו, בעיניי, העצמאות האמיתית ביותר לא עצמאות של “אני לא צריך אף אחד”, אלא עצמאות של מי שיודע שהוא תלוי באחרים, ובכל זאת בוחר להוביל, לחבר ולשאת באחריות.
אני גאה בדרך שאנחנו עושים יחד. האחריות של מנהל אינה נטל, היא זכות: זכות להשפיע, לבנות, לצמוח ולעזור לאחרים לגדול איתנו.
בברכה,
גיל גרופ
