האם כל ההחלטות העסקיות שלנו מתקבלות על בסיס רציונאלי? האם התגובה שלנו בעקבות כישלון עסקי מקדמת אותנו או תוקעת אותנו?
על שלוש תגובות אפשריות שלנו במקרה של כישלון וכיצד דווקא הכישלון יכול להיות הפיתרון לו אנו זקוקים
אומרים שבעסקים, כמו בפוליטיקה, אין מקום לרגשות ואמוציות, והכל אמור להתנהל על בסיס של שיקולי עלות – תועלת, באופן קר ומחושב. אבל בפועל, אמוציות בהחלט משחקות תפקיד בהתנהלות העסקית שלנו, מול לקוחות, מול ספקים ומול מתחרים ו… גם מול עצמנו.
הבה ניקח מקרה בוחן (case study) של כישלון במישור העסקי מהעולם האמיתי, שבעלי עסקים פוגשים לעיתים לא רחוקות, ונראה כיצד אנו מגיבים ופועלים.
נניח, העסק שלנו מבצע הזמנה של עבודת הדפסה בקנה מידה גדול. הנטייה, הלגיטימית כשלעצמה, לחפש את הזול ביותר הובילה אותנו לסגור עם בית דפוס שהתחייב לנו להיות הכי זול והכי מהיר והכי והכי… ומה קרה בסוף? המשלוח התעכב והגיע מאוחר מאוד, תוך התנגשות עם הדד ליין. ואם לא די בכך, החוברות יצאו פגומות, עם צבעים מטושטשים וחיתוכים לא מדויקים. ישנן שלוש רמות של תפיסה והכלה של הסיטואציה הזו על ידנו.
האחת: נטיל את האשם על אחד או שניים מהחוליה בשרשרת, נניח הספק, המשלוחן או בעל הדפוס עצמו, כי הם באמת אשמים. זהו המצב תודעתי החלש ביותר שאנחנו יכולים להימצא בו.
השנייה: אנחנו אומרים לעצמנו, אוקיי, החברה עימה התקשרנו נכשלה במבחן התוצאה, אבל אנחנו אדונים לעצמנו ושולטים על התודעה שלנו ודפוסי החשיבה שלנו ומחליטים לא להיפגע מכך ולא לתת לצריבה של הכישלון להשפיע עלינו. זהו מצב תודעתי מתקדם יחסית.
השלישית: כשקורה מה שלא רצינו שיקרה, אנחנו קודם כל בודקים את עצמנו ושואלים את עצמנו איפה טעינו וכיצד מוודאים שהכשל לא יישנה שוב. זהו המצב האופטימלי, זה שמנותק מהמקום של ההתקרבנות ומכוון להפקת לקחים, להתקדמות ביעדים ולהשגתם.
בעל התודעה האופטימלית מוותר על הפריבילגיה המפתה לומר שהדפוס אשם והוא זה שצריך לשאת באחריות וכו’. תחת זאת הוא אומר לעצמו ולקולגות / עובדים שלו: ”הבה נראה, היכן טעינו? ובכן, כשאנחנו מחפשים בעקשנות את הזול ביותר, אנחנו לא יכולים לצפות לקבל עבודה איכותית ברמה המקסימלית. אז מכאן והלאה כיצד אנו דואגים שלא נטעה שוב ולא נזמין עבודה במקום הלא נכון כדי שהתוצאה הזו לא תחזור על עצמה”.
כאשר בן אדם מאשים את הנסיבות הוא מצדיק למעשה את מה שקרה. הסיבות יכולות להיות נכונות מאוד, אך במצב כזה של חיפוש אשמים נחסמת הלמידה ונעצרת היכולת להפיק לקחים ולתקן. אמר פעם מישהו חכם: בינוניים הם אנשים שמשחקים את משחק הקורבן במקום לקחת אחריות.
לסיכום: ההחלטה מראש לבחור בנותני שירות הטובים ביותר היא שלנו, כמו בכל החלטה הנוגעת לעסק, היא שלנו ורק שלנו, ובהתאם לכך התוצאות וגם המסקנות. אין זה אומר שוויתור על הפריבילגיה של האשמת הזולת פירושה ויתור על הזכות לתביעה משפטית בעת הצורך, אך בל נטעה את עצמנו ששם ובעיקר שם טמונה הבעיה.
אתם מוזמנים לפנות אלינו בכל עת, להתייעץ ולשמוע על אסטרטגיות עסקיות ושיווקיות, כיצד לפתח אותן וכיצד לנהל אותן נכון, באופן שייקח את העסק שלכם קדימה!
